מאורע בלתי רגיל בחיי האמנות של ישראל מהווה התערוכה במוזיאון העירוני בתל אביב של שלושת אמנים ירושלמיים: זהרה, לואיז, ובצלאל שץ. הצירוף של אמנות ואומנות הוא אחד מיסודות המעלים תערוכה זו בשילוב שתיהן לרמה רצינית. בין המוצגים ציורי שמן, אקווארלים, פסלים, עבודות מתכת, פלסטיק, בדים מודפסים לצרכיי לבוש וריהוט. עריכת המוצגים וסידור הקטלוג עשויים למופת ובהתאמה לעבודות ברוח המודרנית של תקופתנו.
כל התערוכה מעניקה, מעמד של רמה אומנותית מתקדמת.
זהרה שץ, בתו של הפסל בוריס שץ מייסד בצלאל בירושלים וילידת הארץ, שהתה שנים רבות בחוץ לארץ, בעיקר באמריקה, ורכשה ידיעות רבות במקצועות הפיסול והציור ובעיקר בפלסטיק אשר לגבי ארצנו הנו תופעה חדשה לגמרי, שמצאה כאן את ביטויה בעיצוב עבודותיה של האמנית. צירוף הפלסטיק כיסוד שקיף ברקמת מתכות או צבעים, לא זו בלבד שהרמוני הוא, אלא אף פותר בעיות של סטרוקטורה וצירופי שטחים אשר בציוד נעשים הם כמעט בדרך עקיפין. אמנים שונים מיוצאים כי השימוש בצבעי שמן שהחל לפני כחמש מאות שנה מסתיים והולך בתקופתנו וחומרים חדשים המתאימים ביותר לצרכינו החומריים והנפשיים כובשים את מקומם של הצבעים הרגילים. כבר יש תקדים בתולדות האמנות שבכל תקופה השתמשו בחומרים מיוחדים לה. עבודות הפלסטיק של זהרה שץ מצטיינות בעדינות וטוב טעם. יודעת היא את הסוד הכמוס באלכימיה שבהרכב העשיר של רקמת המתכות על זהרן במבנה השקוף או האטום של הפלסטיק. ברגישותה לצורה מעלה היא את החומר בעיצובו האבסטרקטי לדרגה של ביטוי רוחני. יודעת היא לעשות בחומר גם לצרכיי אמנות שימושית בעצבה צורות בפלסטיק בתכשיטי נשים. אף פסליה הנקראים ״פסלים בתנועה״ יש בהם יסוד חדש ומקורי בשימוש של חומרים מקומיים כעץ זית, אבני נהר, זכוכית מחוספסת, עלים ופרחים.
לואיז שץ (אשת בצלאל שץ), ציוריה עשויים בטכניקות שונות והמעניינים ביותר הם האבסטראקטיים הקטנים מצירופי נייר, תוך ניצול המרחב הצבעוני ביחסי הצורות והצבע. אך האמנית השתדלה להטות את מרכז הכובד של תערוכה זו אל האומנות הנפלאה, בעיצוב כיסאות מתכת, אשר בהם מפעמים יסודות של פיסול ואדריכלות מודרניים. אומנות זו מזכירה עד כמה החשיבו את הריהוט בתקופה העתיקה כהוכחה לרמת חיים תרבותית גבוהה. אף הבד המצוייר לשמלות נשים יפה הוא ועדין, מחושב בהרכבו וערכיו האסתטיים עם הקווים האלגנטיים בשילוב הצורות.
בצלאל שץ, אף הוא בנו של בורים שץ יליד הארץ שעיקר חינוכו האומנותי באמריקה ואירופה. עם שובו לישראל נתגבש ציורו בקווים אופייניים של סמלים בלתי סמליים המעוצבים בצבעוניות חזקה את הרקמה של המרחב הציורי על שטח סטרוקטוראלי מעובד לחלקיו. הקשר של צורות הקווים הוא ביחס אשר בדיסונאנס הדינאמי של הצבע המרחבי כלפי הרקמה הדקה של הרקע הסוגרת בתוך איטיות הקצב המטרונומי שלה את תנועתו של הקו. יש בציורים עשירי הדמיון האלה מעין גירוי ותחושה, כאילו אפשר למשש את הצבע בחושים ויחד עם זה עוקב החוש החזותי אחר התנועה ומצרף את קטעי הצורות ביניהן לשלמות מציאותית של האסתטיקה הציורית. תערוכה זו, העשירה בחומר ומגוונת בצבע. פותחת אופקים רחבים לקהל להסתכלות חדשה. מי שניחן בראיה ותחושה של דמיון יוצר ידע לחדור אל יצירות אלה ולהבין לנפש יוצריהן.