ביקור באטלייה של בצלאל שץ - צבי גלי

  כדי להבהיר את מהותה של האמנות  המודרנית, מצאתי לנכון לערוך ביקור אצל האמנים ומתוך שיחה והסתכלות ביצירותיהם לעמוד על חיפושיהם ומטרתם ביצירה. זרמים שונים מצויים באמנות המודרנית ואני מבכר להתחיל באמנות האבסטרקטית של בצלאל שץ, המודרני בציירינו. בפגישה עם האמן באטליה שלו הסתכלתי בבד גדול עומד על כן, שצבעיו חזקים וזוהרים בקומפוזיציה של צורות מונפות הנראות כסמלים או ככתב יתדות. מן תמונה זו עולה מעין רוח מיסטית, משהו מעולם בלתי מוגדר אשר אין לתארו במילים נסיתי לחדור לתוך עולם זה הנעול בפני רבים. אך כשאתה תוהה עליו והוא בקסמו המיוחד של הבלתי נאמר, אתה שואל לפשר המסתורי האמן מביט אל נשמתו ורואה עולם שמימיי ורוחני ממנו הוא טווה את דמיונו.

 דרך ארו כה חייב האמן לעבור כדי להגיע ליכולת זו של ביטוי, ועליו לרכוש נסיון ולהקיף בימיו הקצרים לפ­חות תקופה של יובל שנים. יש אמנים אשר קפצה להם דרכם ואשר כבר בצעירותם הגיעו לערכים, בעוד שאחרים נאבקים לכבוש כל שעל תוך התלבטויות והיסוסים. אף המסתכל העוקב אחר התפתחות האמנות חייב לשתף עצמו במאבק האמן, כדי שייפתחו גם לפניו שערי העולמות הגנוזים של האמנות החדשה והעתיקה. בצלאל שץ נולד בירושלים וכבר בילדותו הצטיין בציור. במשך תקופה ארוכה ספג אל תוכו השפעות שונות. התפתחותו הראשונה מתחילה בפאריס, בה הוא עובר מאקדמיזם קיצוני אל התפתחויות של האימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם (רנואר, בונאר וסוטין) ן אך מיפנה מכריע בהת­­פתחותו של שץ היה האמן הספרדי חואן מירד, אשר את תערוכתו ראה בגלריה הפאריסאית מאכנו, ואותותיה ניכרו עד מהרה בדרך ציורו של שץ. האמנים האהובים עליו הם  פאול קלי, הפסל הנרי מור, פיקסו אמן גדול, אך אינו לרוחו של שץ. על כולם מעריץ הוא את יצירותיו של צ׳ימאבואה, האמן האיטלקי מן המאה השלוש עשרה, מורו של ג׳יוטו.

 שץ מגולל את דרכו הארוכה בשנות הלימודים והחיפושים, כיצד התקדם מצורות של הטבע אל הצורות הסינתיטיות והאסתיטיות הטהורות של קווים הנראים כסמלים ואשר תנועתם על הבד ביחס  לצבע פועלת בדרך ריטמית השובה את לב המסתכל בסוגסטיה הרמונית ובפענוח מידות ה״קבלה״ שבגן מיסתורין זה. אמנם אלה סמלים אשר אין להם פירוש ואינם מזדהים עם צורות הטבע, אך שץ שכל חיפושיו בטבע, השיג את נקודת המוקד ביצירתו. עתה הוא  ״משתעשע״ בצורות מן הטבע ומעלה אותן לדרגת סובלימציה. קו ישר, קו מעוגל וכמה שטחי צבע רגישים בסטרוקטורה, הנם האלמנטים המפעמים בקומפוזיציות של בדיו עשירי מדמיון, כמו ״חלון בחצר המלך״, המוצג עתה בתערוכה הכללית במו­זיאון תל־אביב.

 בשוב בצלאל שץ לאחר שנים רבות לישראל, נראית היא לו בלתי מפותחת בשטח האמנות המודרנית. ״ידוע לכל הוא אומר שהאמנות האבסטרקטית כבר מקובלת בכל העולם זה מכבר, ואילו בארץ מתרגל אליה הקהל בקושי״. בצלאל שץ אינו מתייאש ומקווה שאפשר לחנך את הקהל להבנת אמנות מתקדמת. לדבריו יש משהו באקלימה של ישראל המשפיע ללא ספק על עבודתו הציורית, אך מכאן ועד לאמנות ישראלית מקורית עוד רחוקה הדרך. זו תתהווה ותעלה בערכיה מתוך עמל של דורות.